מצורע תשעד, מעלת הדיבור 

ערש"ק זאת תהיה תורת המצרע, תשע"ד

מעלת הדיבור

כאשר נברא האדם, נאמר וייצר יהוה אלהים את-האדם, עפר מן-האדמה, ויפח באפיו, נשמת חיים; ויהי האדם, לנפש חיה, נפש חיה ולא אדם חי.אומר התרגום נפש ממללא, היינו נפש המדברת, הדיבור הינו ביטוי נפש האדם.אדם מדבר, הדיבור הינו ביטוי למהותו הפנימית של האדם.הדיבור הינו מראה לנפש האדם.מהות חיי האדם הינה נפשו, כנפש האדם כך חייו.

מהות נפש האדם באה לידי ביטוי בחייו, בבריאותו בהצלחתו ובכלל בחייו לכל היבטם.

אומר הרצי"ה (הרב צבי יהודה הכהן קוק), "קיימות כל מיני חולשות פיסיולוגיות ופסיכולוגיות, אבל המחלה היסודית ביותר היא קלקול הדיבור, האדם בטבעו "אדם מדבר".

הדיבור, חיות האדם, היא

דיבורו של אדם נובע מתוך פנימיותו.עובר, כידוע,  שומע עוד בהיותו ברחם אימו.בהיותו ברחם אימו כבר אז בונה הוא את אישיותו מתוך שמיעה לדיבורים אשר בסביבתו.ידועים דברי הגמ' במסכת סוכה, ילד, דיבורו הנהגתו כפי אשר רואה בביתו.

ברוב השנים, הפרשות תזריע ומצורע מחוברות הן ונקראות כאחת.שתי פרשיות אלו עוסקות בנגעי האדם.תחילה לעניין נגעי האדם, פותחת התורה באשה כי תזריע, וילדה.פותחת התורה בעניין אשה המזריע שלב הקודם ללידה.פתיחה זו המקדימה לעניין הנגעים, ענינה לומר למהות שורשם של נגעים, נגע מגיע בגין קלקול ביסודו של האדם.

דיבור האדם הינו ביטויו נפשי של האדם, הדיבור הינו המקשר בין האדם לסביבתו.אופן הדיבור הוא אשר מורה למהות פנימיות האדם.אופן הדיבור מורה על מי אשר ירצה ויוכל להתקשר עם פנימיות המדבר.

הדיבור הינו הוצאה הפנים אל החוץ.דיבורו של אדם, אינו בדוקא בפה, דיבורו של אדם הינה גם ואולי אף בעיקר בהופעתו החיצונית, בדרכי התנהגותו, בהליכתו, באכילתו, בשנתו ובדיבורו.אדם ניכר באור אשר מפיץ גופו, אור הנובע מפנימיותו.

פנימיות ראויה, תפיץ אור יקרות על סביבתו.אור אשר יבקשו אחרים להיות מוארים מאורו של אדם זה.

בהיות פנימיות האדם אינה ראויה, אזי אשר יופץ חוץ, תהיה גילוי "רקבון פנימי" כדברי הרצי"ה.רקבון פנימי יוכר בחוץ בהיות האדם נגוע בנגעים, הן בגופו, בבגדיו או בביתו ובמעשיו.גופו וביתו שניהם בבחינת מקום היות המהות הפנימית.הבגד והמעשים הינם הביטוי החיצוני למהות הפנימית.החוץ יורה על הפנים.קשר זה שבין הגוף למעשים ובין הבית לבגד, זהו הביטוי לקשר הגוף והנפש.נפש האדם היא הבית, מהותה תראה בגופו של האדם.

גוף האדם הינו ביטוי לנפש האדם.בהיות נפשו ראויה, גופו יהיה ראוי אף הוא ויאיר אור נפש יקרה.בהיות שלא כך, יוחשך גופו ע"י נגעים וכו' ח"ו.

ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הקודש.מי אשר נפשו מחוברת אל תורה מעשים טובים ובעבודת קודש, הרי נפשו ראויה ומאירה את העולם כולו.

אדני, שפתי תפתח ופי, יגיד תהלתך.

שבת שלום

דויד לקס _אמת